‏הצגת רשומות עם תוויות כיבוד המת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כיבוד המת. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

חברת מוות




וריאציה של Caravaggio על ידי Judith Beheading Holofernes



אדם נפטר, אדם לשעבר. שירת עשורים את בטחון ישראל, היה שר, כמעט נשיא מדינה. שמו הוכפש באחרית ימיו, בעת חוליו, והוא שבר כלי, מחובר שלוש פעמים בשבוע לצינורות ומכונות. חרצו דינו ללא כתב אישום, ללא משפט. הלך לעולמו מוכפש ללא משפט, בחברה אוכלת יושביה, בחברה עורפת ראשים.

הלך אדם לעולמו. איננו עוד! מעשיו - עבר הם, ואין עוד! לא יקום עוד! לא יוכל עוד להגן על חרפתו.

והצבועים, המכפישים בחייו, שהותירו אותו בדד מנודה, 'חברים' שהתאדו - מניחים זרי פרחים מהודרים על רגבי קברו. סופדים ומהללים, מזילים דמעות תנין.

ועוד לא יבשו הרגבים ובאמצעי התקשורת מסכמים, לא שוכחים (איך לא) להבליט פרשיית חקירה אחרונה. עוד בטרם חלפה השבעה, כבר דואגים לקבע אשמתו בדברי הימים. כמעשה לינץ' לבר מינן  

ועוד בטרם התהדקו רגבי האדמה בקברו, אדם אחד, שר וחבר מפלגה לשעבר - משמיץ אדם מת, קבל עם ועדה. כירי ווידוי הריגה.
במחי פה הפך בעיניי למְנוּול.

אוי לי מעם, שאפילו את מתיו אינו יכול להניח לנוח בקברם. עם עורף ראשים בחייהם ובמותם קוברם בחרפה, ללא משפט. 


מי שאינו מכבד מתיו, עצמו אינו ראוי לחייו!