‏הצגת רשומות עם תוויות חיפוש עבודה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חיפוש עבודה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 10 בספטמבר 2016

פוסט שבת





סיכום שבוע

יום א' - חברת מוות (פ 0035)

יום ב' - יתרונות הקיווי (פ 0036)

יום ג' - ריכוך בשר - טבעי, מהיר וטעים עם קיווי (פ 0036)

יום ד' - המלצה - לאיזה בעל מקצוע להתקשר? (פ 0037)

יום ה' - הצלחה בראיון עבודה - עשה ואל תעשה (פ 0038)

יום ו' - חיפוש עבודה - קורות חיים (פ 0039)



קינוח שבת

השבוע הסתיים בשני פוסטים הקשורים בחיפוש עבודה. סבא שלי היה בעל אדמות באוקראינה. כיצד היה מקבל עובדים? היה מגיש למועמד ארוחה. אם סיים מהר, קיבל אותו לעבודה.

מיסטיקה של חודש ספטמבר. תחילת חודש ספטמבר 2013 מזכירה לי אירוע רע מאוד בחיי. חודש של סבל. אירוע מר מכונן ששינה חיי מקצה לקצה. אולי לא אגזים אם אפילו אומר לידה שניה. 

ובכלל ספטמבר הוא חודש מוזר שבו באופן מוזר עולה באנשים עצבנות, ריקנות, עושים צעדים נמהרים, רגשיים. חודש שבו  אנשים  מופיעים ונעלמים מהוירטואליה. כמו ידיד יקר שעבר טרגדית אבדן בחודש ספטמבר, והוא תמיד שאל מתי יגמר ספטמבר



Wake Me Up When September Ends






יום שישי, 9 בספטמבר 2016

חיפוש עבודה - קורות חיים





עשרות רבות אם לא מאות סטודנטים בעלי תואר ראשון, או שני, שלחו לי בקשות וקורות חיים לקבלה לעבודה ולהדרכה לתוארי המשך. אחרים כעובדי מעבדה זוטרים או בכירים.

אדם שרוצה להתקבל לעבודה בתחומי המדע צריך להדגיש בקורות החיים את השכלתו הרלוונטית, שיטות העבודה שהוא בקיא בהן, נסיונו ויתרונותיו על האחרים.

בלשון המעטה ממש לא התרשמתי מאלו שציינו בקורות החיים שהם מנגנים על כינור. עניין אותי כשלג דאשתקד בחרמון באיזה תנועת נוער השתתפו בתיכון. גם לא  התרשמתי מציון החיל שבו שרתו בצבא. או מציון תארים כמו מש"ק ת"ש, ח"ן או חינוך. אוגם לא ממשפט "תפקיד שדרש מנהיגות, קואורדינציה ותקשורת בינאישית". וגם אם הייתי מתרשם, לך ותוכיח את הקישקושים האלה. מי שממלא את קורות החיים בתחביבים ושאר דברים לא רלוונטים - מעורר רושם שאין לו משהו רלוונטי להציע.

"בעשר השנים האחרונות גידלתי את ילדיי בכיף". וכי הכיף מרשים מישהו? בתחום שלי מי שיצא ממנו וישב בבית עשר שנים הוא פּסֶה, גם אם יש לו תואר שלישי. רוצה להתקבל לעבודה וצריכה להסביר את החור בקורות החיים, אז ראשית בשביל מה להדגיש את זה? וכי מה תעזור לך המילה 'בכיף'? אוקיי, נהנת לגדל את ילדיך, מה הקשר בין זה לערובה שתהני גם מהעבודה ושתצליחי בה?

ועוד משהו - 

לאלו שהגיעו אלי מתדבקים על דלת המשרד ושואלים בנימוס אם יכולים להשאיר קורות חיים - היו הרבה יותר סיכויים מאלו ששלחו קורות חיים בדואר או במייל. כאמור בפוסט אתמול - דקת שיחה קצרה עם מוסר קורות החיים הספיקה להחליט אם לזמן לראיון עבודה (כמובן גם לאחר הצצה בקורות החיים), ואפילו לא פעם כשהזמן אפשר לי, ערכתי ראיון עבודה מיידי למבקש העבודה שהגיע כך אלי בספונטניות. ככה, ללא הכנה - הכי טוב.

מניסיון אני אומר לכם - על פי רוב העזה מנומסת משתלמת.

הייתי חייל משוחרר שהתחיל ללמוד באוניברסיטה. הייתי זקוק לעבודה כדי להתפרנס בלימודים. הגעתי לבית חולים, שאלתי היכן חדרה של האחות הראשית. דפקתי על דלתה ואמרתי "אני פראמדיק שהשתחרר זה עתה מהצבא וכעת אני סטודנט, האם את יכולה להציע לי עבודה"? הושטתי לה דף קורות חיים, צילומי תעודת הסמכה לפארמדיק קרבי ותעודת ציונים בקורס פארמדיקים. אמרה לי שב. שאלה כמה שאלות והציעה לי להתחיל לעבוד מיד באותו סוף שבוע כאח במחלקה פנימית ב'. המחלקה הפנימית היוקרתית ביותר באותה עת בבית החולים. לאחר מספר שבועות קודמתי לאחראי משמרת. בשל העבודה הזו הייתי עצמאי כלכלית בכל משך לימודי התואר. 

ככה חינכתי גם את ילדיי. לכל מקומות העבודה התקבלו בקלילות כשהגיעו למי שצריך עם קורות חיים ביד. מבלי אפילו לדעת אם מחפשים שם עובדים. ממקומות ששלחו אליהם קורות חיים בדואר, לא קיבלו אף פעם תשובה.

ובבקשה, אל תספרו לי שבתחום שלכם זה אינו מקובל כך להופיע במקום עבודה פוטנציאלי עם קורות חיים ולשאול. 'מקובל' הוא רק המלצה ובדרך כלל פרי דמיון וחששות של מחפש העבודה. אדם שחושש לקבל דחייה בפנים. וכי מה יש להפסיד? מקסימום יאמרו שלא מחפשים כעת עובדים, או "השאר את קורות החיים ו(אולי) נחזור אליך. הגעתי למסקנה שיש אנשים הנפגעים כשאומרים להם לא בפנים ומחשש לדחיה, הם אינם מעזים, מתקשים להתקבל למקומות עבודה. וגם לאחר שהתחילו לעבוד חוששים בהמשך לבקש קידום, או שיפור בתנאי שכר. מראש הם מאמינים שיסרבו להם. שעומדים בתור אנשים מתאימים וטובים מהם שיחליפו אותם...


יום חמישי, 8 בספטמבר 2016

הצלחה בראיון עבודה - עשה ואל תעשה


להצליח בראיון עבודה זה לא פשוט. רבים אינם מבינים שלפני המקצועיות שם המשחק הוא מה שהמרואין משדר (מבלי משים על פי רוב ) - שפת גוף. אנשים לומדים כיצד לכתוב קורות חיים למטרות קבלה לעבודה, ולמרות זאת לרבים יש עדיין מה ללמוד. על כך אקדיש פוסט נפרד, כאחד שברר וקיבל אנשים לעבודה שנים רבות.

שפת גוף מסגירה הרבה מאוד. למעשה שפת גוף הופכת אנשים לשקופים. בראיונות עבודה שערכתי, הדקה הראשונה של הראיון היתה מכרעת בהחלטה שלא לקבל לעבודה. בין היתר בשל  שפת הגוף. הייתי ממשיך בראיון לעוד מספר דקות רק לשם הנימוס. אני חושב שרבים היו משפרים את סיכויי קבלה לעבודה, לו היו עוברים קורס הדרכה בשפת גוף וקורס הבעה אסרטיבית. זה טוב כמובן גם אחר כך להצלחה בעבודה עצמה, כאשר מדובר בתקשורת בין אנשים.

אבל אם את/אתה רוצים להתקבל לעבודה - לעולם אל תופיעו לראיון העבודה כך:



או כך (אם לא שמתם לב - צבע הציפורניים שחור):




וגם לא כך כמובן:



ואם התקבלת כך לעבודה, אל תתפלאי אחר כך שהכתובת הייתה על הקיר.

* אל תופיעו מדיפים ריח בושם עז כאילו שפכתם על עצמכם בקבוק בושם שלם. חישבו איך זה מתפרש.

לעולם אל תשבו כך בראיון:




* אל תשבו קפואים, תיק על הברכיים, וגם לא ידיים מתחת לשולחן.




ידיים תמיד על השולחן




* גוף נוטה מעט קדימה לכיוון המראיין ומבט ישיר לעיניים משדרים אסרטיביות.



* המרואין נשאל שאלה ובתשובה מסיט עיניו הצידה, למטה או למעלה (אפילו לשניה):




או ככה:




זה סימן שהמרואין אינו דובר אמת. או בואו אהיה מנומס ואגיד - המרואין אינו מדייק בתשובה.

* אחת השאלות הנפוצות ששואלים מרואין היא מדוע עזב את העבודה הקודמת. כמובן על תספרו איך דפקו אתכם בעבודה הקודמת או על מגרעות המקום והאנשים. גם אל תנסו לעורר רחמים בשום אופן.

* ידוע כי הסיכויים לקבלה לעבודה גבוהים יותר למי שעדיין עובד במקום העבודה הקודם. טעות עושים אלו שמתפטרים, יושבים בבית כדי להרגע ולקבל דמי אבטלה, ורק אחר כך מתחילים לחפש עבודה.
אחת השאלות הראשונות ששואלים מרואין, כמה זמן הוא מחפש עבודה ומדוע לא מצא עד כה עבודה.

* שאלה נפוצה נוספת: "מהן נקודות התורפה/חסרונות/מגרעות שלך"? התכוננו היטב לשאלה הזו. אין אדם מושלם ואין אדם ללא חסרונות. אם אין לך חסרונות בתשובה,  אין את/ה מהימנים, או בעלי ביקורת עצמית.



תמיד החלטתי לקבל או לא לקבל אנשים לעבודה, בעיקר (80%) על סמך ההתרשמות מדקת הראיון הראשונה. ואף פעם לא טעיתי. אלו שלא קיבלתי, חיפשו הרבה מאוד זמן עבודה. ולא משום שאין להם נתונים מקצועיים. אלא בשל מה שהם משדרים או לא משדרים. הן בדיבור והופעה והן בשפת גוף.